החלטה בתיק ת"א 44734-12-11

לפניי בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעתם של הוועדות הרפואיות לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה (להלן: " הוועדה לעררים או "הוועדה") מיום 2.3.11 ומיום 25.5.11 לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה (להלן: "הבקשה").

א. עובדות המקרה

המבקש יליד 1963, היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו סוכן מכירות של חברת "איטונג". ביום 3.12.09 נהג המבקש ברכבו במהלך עבודתו כשלפתע היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב צד ג'.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשיב נבדק על-ידי הוועדה הרפואית ביום 4.1.11. הוועדה קבעה, כי למבקש 10% נכות צמיתה בגין טינטון (סעיף 72(4) ד II וכי לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה בעקבות התאונה. המבקש הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית. הוועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 25.5.11, כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה אורתופדית והנכות אשר נקבעה לו בוועדה מדרג ראשון אינה משקפת את מצבו הנוכחי. אולם מכיוון שהוועדה מתכוונת להפחית את נכותו ל-0% ניתנת לנפגע האפשרות להתגונן בפניה.

ב. נימוקי הבקשה

בדיקת נכויותיו של המבקש לא מוצתה כדין, נוכח האיום שהשמיעה הוועדה, כי אם המבקש לא ימשוך את הערר הוועדה תפחית את נכותו מ-10% ל-0% וזאת למרות שבוועדה לא ישב מומחה בתחום הא.א.ג. לטענת ב"כ המבקש הרקע לאיום נובע מהעובדה שבוועדה ישב פרופ' ביקלס אשר בינו ובין ב"כ המבקש התגלעו בעבר חילוקי דעות קשים דבר אשר מנע ממנו לפסוק באופן ענייני.

עוד טען המבקש, כי שגתה הוועדה בכך שלא קבעה למבקש נכויות חרף התיעוד הרב שהוצג בפנייה וכן העובדה שמאז התאונה המבקש לא חזר לעבוד כפי שעבר לפני התאונה נוכח מגבלותיו הפיזיות כתוצאה מהתאונה.

בנוסף, הוועדה התעלמה מתלונותיו בגין כאבים בחזה והצלעות בצד שמאל הגורמים לו קשיי נשימה ואף מתלונותיו על קשיי זיכרון וחוסר ריכוז, עצבנות קשיי שינה ונימול באצבעות יד ורגל שמאל. הועדה התעלמה ממצאי בדיקת EMG שהדגימה CTS בצד שמאל. לטענתו, שגתה הועדה כשקבעה כי אין קשר של גרימה בין התאונה לבין כאבי הגב למרות שאין מחלוקת שנפגע בצלעות ובבית החזה ושלא שלחה אותו לבדיקת זיכרון.

ג. תגובת המשיבה

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות, התובע שטח את מלוא תלונותיו בכל התחומים הנזכרים לעיל, הן בפני הוועדות הרפואיות והן בערר וכל הוועדות קבעו כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה למעט נכות בתחום הא.א.ג שגם זו עומדת בספק רב. לא מדובר במקרה חריג המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור.

המשיבה שומרת על זכותה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור בגין קביעת המל"ל בתחום א.א.ג וזאת לאחר קבלת טופס וס"ר, תצהיר תשובות לשאלון והשלמת מלוא התיעוד הרפואי של המבקש.

טענת המבקש, כי הוועדה הפעילה שיקול דעת מוטעה בשל מחלוקות אישיות בין פרופ' ביקלס ובין ב"כ המבקש ו"איום" וועדת העררים לא יכולה להוות בסיס להיעתר לבקשה. הוועדה עיינה בחומר הרפואי, המבקש שטח בפניה את תלונותיו והוא נבדק על ידה. קביעתה הינה רפואית ולא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה המצדיק להתיר למבקש להביא ראיות לסתור.

ד. דיון

1. לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

2.      כאמור, בכל אחת מהועדות המבקש היה מיוצג, הוא פירט תלונותיו, הוא נבדק, חברי הועדה עיינו בתיקו הרפואי שלחו אותו לבצע בדיקות נוספות ורק לאחר מכן קבעו הוועדות כפי שקבעו.

3.      מעיון בפרוטוקולים של המל"ל עלה, כי תיקו הרפואי של המבקש היה מונח בפניהם ובהקשר זה יצוין, כי אף המבקש לא טען, שלא היה מונח בפניי הוועדות מלוא התיעוד בעניינו. בדו"ח הוועדה הרפואית בתלונות התובע נרשם:

" ירידה בזיכרון חוסר ריכוז עצבנות קשיים בשינה וקשיים בנהיגה.... לגבי צוואר וגב תחתון נימול באצבעות יד שמאל ורגל שמאל..... לא נמצא בטיפול נוירולוגי (הדגשה שלי-א.מ.ג)... סובל מ CTS בצד שמאל".

בבדיקת הוועדה נמצא:

"עצבים קרניאלים  - ב.מ.פ אין סימן צרבלרי, דיבור תקין, כח גס והחזרים תחושה שווים ושמורים.... תנועות ספונטניות וחופשיות..... מגיע עם אצבעות הידיים עד קידמת הקרסוליים, הליכה רגילה. עולה ויורד ממיטת הבדיקה בחופשיות רבה ללא הגבלה כלשהיא. תנועות הכתפיים תקינות בכל המישורים דו צדדי.... אין דילול שרירים בכפות הידים, פשיטת האצבעות תקינה..".